פעמים עולות בשיח הציבורי סוגיות שאי אפשר להבין רק מלקרוא כותרת או סטורי. כזו היא פרשת גניבת המסמכים הסודיים המכונה גם ״פרשת פלדשטיין״. אם אתם מכירים אותה כ״פרשת ההדלפות״, תדעו שנפלתם קורבן למניפולציה שנועדה למנוע מכם להבין את הפרשה המורכבת הזו.
ב-31.10.2024 התפרסמה לראשונה הידיעה על מעצר דובר בלשכת ראש הממשלה – תחת צו איסור פרסום. באותו היום, יאיר נתניהו הזדרז לשתף תכנים של חשבונות מובילים של תומכי נתניהו שטענו כי מדובר ב״פרשת ההדלפות״ וכי זו "אכיפה בררנית", תוך שהם משווים את פרשת פלדשטיין להדלפת הסרטונים בפרשת שדה תימן.
ב-2.11.2024 ינון מגל חזר על המסר, ופירסם סרטון בו הוא שאל למה חוקרים רק הדלפה של מסמך שהייתה "טובה ליעדי המלחמה" ולא הדלפות של מסמכים אחרים ש"פגעו ביעדי המלחמה".
בדיקת שיח ברשת לפני ה-31.10 מראה שחיפוש המילה "הדלפות" ביחד עם אחד הביטויים הבאים: "מסע ציד" או "ציד מכשפות" או "דיפ סטייט" או "אכיפה בררנית" העלה מספר אפסי של תוצאות. בין ה-31.10 ועד ה-5.12 החיפוש העלה 3,250 אזכורים.
ב-10.11.2024, נתניהו פירסם את הסרטון בו המשיך במאמץ לבסס בתודעה הציבורית שמדובר ב"פרשת הדלפות". המסר העיקרי היה שהחקירה נגדו היא רדיפה, תוך שהוא משווה את הפרשה הקשורה ללשכתו להדלפות אחרות לתקשורת היוצאות מהקבינט או מצוותי המו"מ.
הדלפות לתקשורת הן "הלחם והחמאה" של עבודת התקשורת בדמוקרטיה. עיתונאים מסתמכים על מקורות, ופעמים רבות מדובר באנשים מתוך המערכות הציבוריות, כדי להביא לידיעת הציבור מידע שלא היה מגיע אליו אלמלא הם היו מודלפים.
לעובד ציבור אסור להעביר מידע שנמצא אצלו למי שאינו מוסמך לקבל אותו. למשל, לשוטר אסור להעביר מידע מתוך חקירה מתנהלת, ולעובד במשרד האוצר אסור להעביר מצגות חסויות. מי שמדליף מידע כזה, עובר על החוק. אם זו הייתה הסיבה שבגללה נעצר פלדשטיין, ייתכן שנתניהו היה צודק. אבל זו לא הסיבה.
לפי כתב האישום, נגד מילואים שמשרת במערך לביטחון מידע, היחידה שאמורה למנוע הדלפות, העביר לפלדשטיין מידע בטחוני סודי ביותר כי האמין שהוא ישרת את ראש הממשלה. הנגד נכנס למחשבים הצה"ליים, צילם את המסמך הסודי, ושלח לפלדשטיין בטלגרם. החזקת והעברת המסמכים מתוך המחשבים של צה״ל, מסמכים שעצם חשיפתם פוגעת בביטחון המדינה, היא העבירה המיוחסת לפלדשטיין.
המסמך הגיע לידיו של פלדשטיין ב-7.6.24 והוא החזיק בו עד למועד רציחתם של ששת החטופים ב-1.9.2024. למחרת, הוא העביר את המסמך לעורך בחדשות 12, שהעביר את המידע לצנזורה הצבאית. הצנזורה קבעה שאסור לפרסם את המסמך, בשל המקור והתוכן שלו.
בשלב זה, פלדשטיין פנה לישראל איינהורן, יועץ חיצוני ללשכת נתניהו. יחד הם החליטו להתעלם מהצנזורה, ולבסוף המסמך פורסם בעיתון הבילד הגרמני.
נתניהו טען שפלדשטיין "הדליף מסמך", אבל במציאות – נגד מהמערך שאמור למנוע הדלפות יצר קשר עם פלדשטיין, גנב מסמך סודי ביותר, העביר לפלדשטיין שהחזיק בו עד לשעת כושר פוליטית, ניסה לפרסם את המסמך הגנוב בישראל, ואחרי שהצנזורה פסלה את פרסומו – הוא בחר לפרסם אותו בחו"ל.
בדיון הארכת המעצר של פלדשטיין, קבע שופט בית המשפט השלום כי "מידע מודיעיני מסווג, נלקח מתוך מערכות צה"ל, והוצא שלא כדין, והתקיים החשש לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, וסיכון מקורות מידע, בשל כך, עלולה הייתה להיגרם פגיעה ביכולתם של גופי הביטחון להשיג את היעד שעניינו שחרור החטופים". כשאומרים שזו "רק הדלפה" מנצלים את פערי הידע וההבנה בתהליך העבודה של התקשורת, הצבא והצנזורה כדי להפיץ פייק וקונספירציות. אלו קונספירציות שמטרתן אחת: להעמיק את הקיטוב ולערער את האמון במערכת המשפט והאכיפה.
ב-4.12 עבר בקריאה טרומית "חוק פלדשטיין". לפי החוק, איש ביטחון שידליף מידע סודי לראש הממשלה יהנה מחסינות מהעמדה לדין. בהנחה שהחוק חל רטרואקטיבית (והוא לא), הוא היה מגן על הנגד, ולא על דובר ראש הממשלה. החוק יוצר "מסלול עוקף צה״ל" להדלפת חומרים סודיים לראש הממשלה ולפוליטיזציה של המודיעין הישראלי.
פרשת פלדשטיין חשפה שלשכתו של ראש ממשלת ישראל פעלה באופן פלילי, תוך סיכון ביטחון המדינה, כדי לעשות מניפולציה כנגד אזרחי ישראל בנושא עסקת החטופים. כעת, לאחר שנחשפה הפרשה, נתניהו ולשכתו עושים מניפולציה נוספות וטוענים שמדובר בפרשת הדלפות ולא גניבת מסמכים. אז, שלא יעבדו עליכם.
