צריך לדבר על הפתק שפירסם עמית סגל, וליתר דיוק – על הפער (שקיים תמיד, אבל במקרה הזה אפילו יותר) בין הדיווח החדשותי לאופן בו הוא נתפס, ולאחריות של כלי התקשורת לגשר על הפער הזה.
ב-29.1.2024 פרסם סגל "מסמך הנחיות" שלדבריו נמצא ב"מקום בו ביקר סינוואר". על פניו סגל ועורכיו נמנעו מלקבוע מפורשות מי כתב את המסמך, אבל מצאו ניסוח פתלתל וזהיר שיותר מרומז כי מדובר בסינוואר עצמו. סגל פתח את הדיווח כך: "פתק מעניין מאוד נמצא ע"י כוחות צה"ל כאשר הוא הושאר ע"י… במקום שבו ביקר יחיא סינוואר". הוא אומר שזה "מסמך הנחיות אסטרטגיות להמשך המערכה", ומוסיף שוב לאחר מכן: "כך כותב אותו גורם בכיר בחמאס במקום שבו היה סינוואר".
כשמחפשים בגוגל, רואים שהכתבה הופיעה במשך חודשים תחת כותרת הרבה יותר נחרצת: "מסמך ההנחיות של סינוואר: להמשיך את הקו שנתניהו אחראי". מי ששיתף את הלינק, ראה שהכותרת בתצוגה המקדימה היתה: "מסמך ההנחיות של סינוואר נמצא במקום אסטרטגי", בעוד הכותרת הפנימית ב-N12 מדברת על "מסמך ההנחיות של חמאס".
לאור האזכורים של סינוואר לאורך הדיווח עצמו ובכותרות, ולאור העובדה כי סינוואר היה מנהיג חמאס ברצועה (ולכן ההיגיון מכתיב כי "הנחיות אסטרטגיות להמשך המערכה" יינתנו על ידיו), סביר שהצופה יסיק שמדובר במסמך שנכתב/הוכתב ע"י סינוואר. ולראייה – כך התייחסו למסמך הזה בזמנו ברשת.
סגל חזר שלוש פעמים על המילים "במקום שבו שהה/היה/ביקר סינוואר" והמילים האלה מופיעות בגרסאות שונות לאורך כל הדיווח. סגל מצדו יטען, בצדק אולי מבחינתו, שהוא מעולם לא אמר שסינוואר כתב את המסמך. אבל אנחנו לא חיים בתנאי מעבדה, ולאופן בו ידיעה מוצגת יש משמעות עצומה.
העובדה ששמו של סינוואר ריחף מעל כל הדיווח, לצד הבמה המכובדת והרצינית שהוא קיבל בכותרות המהדורה ובמהדורה עצמה, שידרו לציבור כי מי שכתב את המסמך היה סינוואר. מה עוד אמור להבין הצופה כשהוא שומע שפתק הושאר "במקום שבו היה סינוואר". וככה בדיוק הציבור הבין אותו.
בערוץ 14, המגיש אראל סגל קבע בפועל שסינוואר עומד מאחורי הפתק: "מבחינת סינוואר, כלומר מפרי עטו – אנחנו מבינים שהוא לא רוצה את ביבי". שמעון ריקלין התייחס זמן קצר אח"כ אל הפתק כ"מסמך ההנחיות של סינוואר", ויעקב ברדוגו התייחס אליו למחרת באותו האופן בדיוק.
בהמשך, בתחילת ספטמבר, אחרי שהמסמך הוזכר ע"י נתניהו בשידור חי בעקבות רצח ששת החטופים, סגל סייג בטלגרם: "לא נטען שזה סינוואר אלא בכירים". אבל לא בזמן אמת ובשידור החי. באף שלב לא הבהירו סגל או חדשות 12 שייתכן והמסמך הזה לא באמת נכתב ע"י סינוואר. גם לא אחרי שהופץ ברשת בקביעה הנחרצת שמדובר בהנחיות ישירות של מנהיג חמאס, כפי שהכותרות בגוגל מעידות.
זמן קצר אחרי פרסום המסמך החלו לעלות ספקות בקשר לאמינותו. בכתבה שפורסמה בדה-מרקר יומיים אח"כ נכתב: "לאחר בדיקה מול גורמים רשמיים, נמצא כי המסמך לא נקשר לסינוואר בידי אף גוף רשמי וכי מדובר בפרשנות של סגל".
לפי דה-מרקר, דוברי ערבית שבחנו את הפתק העידו כי רוב הכיתוב לא ברור והמשפטים שמופיעים בפתק מנוסחים בצורה לא-נהירה או לא דומה לניב הערבית הנפוץ בעזה. לדבריהם המסמך נכתב בערבית קלוקלת. עוד נאמר כי השוואה בין הפתק שהעביר סינוואר לנתניהו ב-2018 עם המילים "סיכון מחושב" ובין הפתק שהוצג בחדשות 12 שוללת כי מדובר באותו כתב.
ואז, ב-8.9.2024, פרסם העיתונאי רונן ברגמן ידיעה דרמטית תחת הכותרת: "צה"ל חוקר: מסמכי חמאס מסולפים הודלפו לתקשורת זרה כדי לעצב דעת קהל בישראל". בידיעה נכתב כי הפתק המדובר "לא שייך לסינוואר… בישראל מכירים היטב את כתב היד של מנהיג החמאס ויודעים לזהות מה הוא כתב ומה לא… האמת היא שאין לישראל מושג מי כתב את הפתק".
ב-2.11, לאחר חשיפת הפרשה הביטחונית, כתב ברגמן "אף אחד לא יודע בידי מי נכתב, מדוע, באילו נסיבות והאם הייתה לו, ואו לכותבו, כל השפעה על מדיניות חמאס והאופן שבו טיפלו בעניין החטופים".
10 חודשים עברו מאז הדיווח עצמו, ועדיין – עד היום לא הוכח שיש קשר בין הפתק לסינוואר. להפך. סגל נשמע היום יותר מסויג משהיה בזמן הדיווח. אבל השאלה מי כתב את המסמך היא אקוטית. לא סתם הוא הוצג בענק במסיבת העיתונאים של נתניהו ולא סתם הוא מנוצל מאז בידי תומכי נתניהו כדי להטיל דופי במחאה נגדו ולטעון שהיא משרתת את סינוואר.
בחדשות 12 יכולים לטעון מצדם שאין להם אחריות על האופן בו הקהל מפרש את הדיווחים שלהם, ובטח שאין להם אחריות אם גורמים פוליטיים עושים שימוש ציני בדיווחים האלה. לדעתנו דווקא יש להם אחריות. קודם כל אחריות עיתונאית – להנגיש את הדיווח בצורה הנקייה והמדויקת ביותר כדי לייתר אי-הבנות, אבל מעבר לזה גם אחריות ציבורית. חדשות 12 ועמית סגל לא עשו מספיק, אם בכלל, מול הניסיונות לצבוע את מחאת משפחות החטופים כמשתפית של סינוואר. ניסיונות שבמידה רבה ניזונו מאותו דיווח.
היום יותר מתמיד ראוי שסגל וחדשות 12 יענו לציבור על השאלות הבאות:
- האם גם היום חדשות 12 עומדים מאחורי הדיווח? האם בדיעבד היו מפרסמים אותו באופן שונה?
- אילו בדיקות נעשו לפני השידור כדי לוודא את מהימנות הפרסום?
- אם לא ניתן לקבוע שסינוואר כתב את הפתק, איך ניתן לקבוע שהוא נכתב ע"י בכירים בחמאס?
- האם נעשה ניסיון לפני השידור לפנות למומחים כדי שיבדקו את כתב היד?
- האם נעשתה השוואה לכתב היד של סינוואר?
- האם מאז הפרסום הגיע מידע שמחזק או מחליש או הדיווח? כיצד פעלתם כדי לדווח עליו?
לאופן בו מוצגת ידיעה חדשותית (המסגור, המשקל שניתן לה, הכותרות הנלווית, העיתונאי שחתום עליה) יכול להיות אפקט עצום. את כל אלה צריכה מערכת חדשות אחראית לקחת בחשבון. זה נכון תמיד, אבל נכון שבעתיים בתקופת מלחמה כשהרוחות סוערות, הקשב מוגבל ומידע חלקי מנוצל כדי לעצב את תודעת ההמונים. כל מערכת עיתונאית אחראית חייבת לשאוף לספק מידע כמה שיותר מדויק ואם צריך מסויג, כדי למנוע ניצול לרעה שלו. חדשות 12 מסוגלים ומצופים ליותר.
